<h1>צרור הכסף הקצר, דרך ב' שער ח'</h1>
<h2>דף לח:</h2>
שבועת התורה היא בנקיטת חפץ, ס"ת בידו ומשביעו בי"י אלהי ישראל. ולמדוהו משים נא ידך תחת יריכי [בראשית כ"ד] שהוא מילה. ואיתיה פרק שבועת הדיינים. ואי לא תפס חפצא בידיה חוזר אותה שבועה. כן [כתב] הרשב"א בתשובה. והוא ז"ל [כתב] דלאו דוקא ס"ת אלא אפילו תפלין, ורב פפא דאמר ס"ת אין הלכה כמותו. ושבועת הסת אינה בנקיטת חפץ, דעת הגאונים. וי"א דצריך נקיטת חפץ. וקבלת הגאונים ברורה. ומי שנשבע הסת שכפר בכל, ובא אחר כן עד עליו להכחישו, נשבע חפץ בידו כשל תורה פעם שניה, רי"ף [כתב] כן בתשובה. ור"ם [כתב], כבר נהגו להיות ס"ת ביד אחר כדי לאיים עליו. והערוך החמיר בשבועה זו שהיא היסת, במיטה שנושאים עליה מתים, ונודות נפוחים ומבקעים אותם, ונרות דולקות מכבין אותם, וכו' בערך היסת. ופירוש לשון כבדות, שמכבידין על הנתבע. וכן [כתב] הראב"ד חומרות אלו.
ושבועת המשנה דהנשבעין ונוטלין, אף היא בנקיטת חפץ, הגאונים ור"ם בטוען פ"א. וחרם סתם הוא שמחרים סתם על מי שגוזל או תופס ממנו ממון שלא כדין, בלא שם וכינוי ונקיטת חפץ.
<h2>דף לט:</h2>
וכשם שמוכיחין את הנשבע כך מוכיחין את המשביעו אם לא מתאנה עליו, כדכתיב [שמות כ"ב] י"י וכו' בין שניהם, פרק שבועת הדיינים. וכשמשביעין לאשה מצניעין אותה לפי כבודה, וסוטה שאני. וכל חומרא דיאמר תובע, כגון שיתקעו בשופרות לאיים, עושין וכיוצא בו. והשבועה שעל הנתבע במקום שירצה תובע, או במקום תובע או במקום נתבע, ואיתיה בכתובות פרק הכותב. וכן כל זה רב האיי. ומכאן סמכו להשביע בבית הכנסת במעמד הקהל.
<h2>דף מא.</h2>
ועוד חלוק בין שבועת התורה לשבועת היסת, שמדרבנן מהפכין ושבועה דאורייתא לא מהפכין, ואיתיה פרק שבועת הדיינים, וכן [כתב] רי"ף. ורב האיי כתב, ויש מקדמונינו שאין מהפכין בשבועת היסת רק ברצון שניהם, ושבועה דאורייתא אפילו שניהם רוצים לא מהפכינן. ור"ם כרי"ף. ושבועת המשנה לפירוש רש"י דכל בדרבנן מהפכין. והגאונים דוקא בשבועת היסת בכופר בכל, אבל שבועת המשנה לא. וכן רי"ף פרק הכותב בכתובות, וכן [כתב] רמב"ן דאמרינן ומה שבועת היסת שעל הנתבע אם אמר לתובע השבע וטול, אם לא רצה להשבע, תובע מפסיד, אע"פ שמן הדין אינו עליו שבועה רק על הנתבע. כל שכן בשבועה המוטלת על תובע מן הדין כשבועת המשנה שאינו מהפכה לנתבע. וכן [דעת] ר"ם פ"א דטוען, אע"פ שכתב בשם רבותיו שמהפכין. ושבועת היסת אי לא בעי לאישתבועי מנדין אותו. ואם חלה ל' יום ולא תבע נידויו מלקין אותו. אבל אין יורדין לנכסיו, שהוא מחוייב שבועה זו מדרבנן. אבל בשבועה דאורייתא אם אינו רוצה לישבע יורדין לנכסיו. ואיתיה פרק הדיינין ור"ם פ"א דטוען.
<h2>דף מב.</h2>
נשבעין על טענת קטן, שאומר מנה לאבא בידך והודה הלה במקצת ישבע. אבל אמר כמדומה לי שמנה לאבא בידך, אפילו אומר פלוני אמר לי שמנה לאבא בידך, והודה מקצת, משיב אבידה הוא ופטור. וכן [כתב] רי"ף שבועת הדיינין. והר"ם [ה' טוען פ"ה ה"ט] [כתב] דעל טענת קטן אפילו בריא לי שמנה לאבי בידך אין נשבעין על טענתו, רק אם הוא גדול, אע"פ (ששדא) [שבא] בטענת אביו ולגבי אביו קטן איקרי. ושומרים וכל הבאים בשמא, כגון שותפין או אריסין, כיון דשמא היא נשבעין על טענתן שמא. וכן [כתב] הרי"ן מיגש דדוקא שבועה הבאה בטענת בריא אין נשבעין, אבל אחרת נשבעין כגון שותפין וכו'. והר"ם[ב"ן] [כתב] דבכולהו נשבעין על טענתו, רק בשומרים [פירוש חוץ משומרים]. והר"מ(ב"ן) [כתב] בשם רבותיו דשבועה בתורה אין נשבעין על טענת קטן, אבל היסת נשבעין, ואין מהפכין אותה לקטן. ואפילו חרם סתם אין נותנין, לפי שאינו יודע עונשה של שבועה, עד כאן ר"מ(ב"ן) ז"ל.
<h2>דף מה.</h2>
ושכיר נשבע ונוטל מן הקטן, ס"פ הנשבעין. אבל חנוני על פנקסו אין נשבעין לגבות מנכסי קטן, ולא אחרים להם. הסומא הרי הוא כבריא לכל דבריו.
<h2>דף מח:</h2>
אע"פ שאין נשבעין על הקרקעות ועבדים ושטרות והקדשות, אם בא לישבע ממקום אחר כגון טענה אחרת שתובע ממנו מטלטלין, מגלגלין עליו את הכל. ואיתיה בקדושין [כ"ו ע"א] נזקקין נכסים שיש להם אחריות לישבע עליהן. ואיתיה פרק כל הנשבעין [מ"ח ע"ב] מגלגלין וכו'. והקדש אפילו בגילגול אין נשבע, דתובע ידע. והמחוייב שבועה אפילו דרבנן מגלגלין אגבה ואצ"ל דאורייתא. ואיתיה פרק כל הנשבעין ור"ם פ"א דטוען. ומגלגלין על שבועת שמא, כגון שבועת שותפין וכו' ושמא נמי על שבועה שטענו בריא. וכן [כתב] רי"ף והמפרשים בקידושין. ורי"ף [מביא] ירושלמי ס"פ הנשבעין.
ומי שנתחייב שבועה אפילו היסת, ומתוך שרואה הגלגולים שמגלגלין עליו מה שלא טען אומר "איני נשבע ואפרע טענה שטען עלי בראשונה" אין שומעין לו, ר"ם פ"א דטוען. ומי שעליו שבועת היסת ומאימת גילגולים מהפכה לתובע, אם מהפך אפילו הגילגולים מוטב, ואם לאו ישבע ונפטר, או ישבע תובע על הכל ויטול. זולתי אם אמר על הגילגולים אשבע ועל הטענה ישבע תובע ויטול, הדין עמו. [כתב] הראב"ד פרק השואל במציעא ואם פיקח הוא, בראותו שמגלגלין עליו יאמר על הגילגולים "איני יודע", ויפטר מהם, ועל הטענה ישבע. כן [כתב] הראב"ד ומי שטענו מנה, ואמר הלה איני יודע, שהוא מן הדין פטור, ונתחייב לו שבועה ממקום אחר, חייב לישבע על מנה מדרך גלגול, ומתוך שלא יוכל משלם. והרמב"ן [כתב] שאין אומרים בגילגולים מתוך וכו', רק על השבועה העיקרית, [וכן] רק אם רצון התובע יחרים סתם על אותו דבר שאומר איני יודע, שהוא הגילגול. והראב"ד כתב כן פרק השואל במציעא, רק שחזר בו.
<h2>דף מט.</h2>
ופותחין בגלגול, אפילו שלא יטעון תובע, אנן טענינן ליה יש לך שבועה ממקום אחר, ואיתיה פרק הנשבעין. ושם [איתא] דאין מגלגלין לשכיר. ולעיל כתבתיו. והתוספות [כתבו] כן פרק המפקיד.
